התפתחותם המוטורית של ילדים

התפתחותם המוטורית של ילדים. תינוק בא לעולם כשהוא עוזב סביבה חמה - רחם מלא במים, שם הוא שוחה ונע מבלי להרגיש את כוח הכבידה. הדחף לנוע טבוע בו אך צפויים לו אתגרים רבים בעולם שבחוץ. לרשותו עומדים כלים רבים, שבאופן פלאי נבראו עבורו בעזרת תכנון בלתי נתפס ובהתחשב ביכולותיו ומגבלותיו.

האיברים והשרירים הגדולים, הידיים והרגליים עומדים לרשותו כדי לרוץ, לקפוץ וללכת - לבצע תנועות גדולות שנקראות מוטוריקה גסה. השרירים העצמות והאיברים הקטנים, ניתנו לו כדי שיוכל לבצע פעולות עדינות יותר כגון דיבור, אחיזה באצבעות, הבעות פנים, משחק, - כל הפעולות הנקראות בשם הכולל מוטוריקה עדינה.

הרפלקסים שהונדסו למערכת, מאלצים אותו לבצע פעולות הדרושות להישרדותו של התינוק כגון יניקה, אכילה ועשיית צרכים ולכן הוא מגיב באופן אינסטינקטיבי לגירויים. באופן הדרגתי, בגיל שלושה חודשים ילך ויחלש כוחם של הרפלקסים, ופעולות התינוק תהפוכנה ליותר ויותר רצוניות. תינוק שזה עתה נולד, רואה למרחק של 20-30 סנטימטרים בלבד, הוא מזהה את הצלליות ולא את הפרטים הקטנים והוא מסוגל להבחין בצבעים קונטרסטים בלבד. (חשבתם פעם מדוע צבע הפטמה של אישה מיניקה הוא כה כהה?) יש המכנים טווח זה "טווח האימא" , משום שבגילו הצעיר של התינוק, היא זו שחשובה. ראיית התינוק מתחדדת ומסתגלת עם הזמן. ועל אף שלכאורה, הראייה הינה חוש ולא יכולת מוטורית, קשר עין – יד הוא כלי מוטורי נוסף העומד לרשותו של התינוק בתחילת חייו ומטרתו לסייע לעקוב אחרי חפצים ולהתמצא בחלל.

יחד עם התינוק – נולדים גם מיתוסים רבים שאל רובם יש להתייחס בהסתייגות. תינוק שבעט הרבה בבטן לא בהכרח יהיה כדורגלן, ותינוק שהתהפך מוקדם לגילו- לא בהכרח יתחיל ללכת בגיל עשרה חודשים. קצב ההתפתחות אינו אחיד ואין ביכולתו לבשר על התקדמות ביכולות המוטוריות העתידיות. לכל תינוק הקצב שלו, קצב משתנה שאינו אחיד או קבוע. זכרו שהתינוקות שלנו - טרם למדו לקרוא מה מצופה מהם על פי טבלאות ההתפתחות הנהוגות בטיפת חלב, בספרי הדרכה או בארסנל העצות של סבתא. יש לעקוב אחר התפתחות התינוק ממש כשם שאנו עוקבים אחרי כמה סי סי הוא אכל ואיזה מרקם וצבע הוא השאיר לנו היום בחיתול. אך אין צורך להפוך את טבלאות ההתפתחות לסרגל מאמצים או לתכנית אימונים לקראת מרתון. מיתוס נוסף מתייחס לביגוד התינוק. ביגוד מסורבל של שכבות על שכבות בהחלט יכול להגביל את טווח התנועה של התינוק (גם אנחנו לא עושים פילאטיס עם ג'ינס) אך אינו יכול לפגוע או לעצור את התפתחותו. אפשר להתאים לתינוק בגדים נוחים, חמים ומאפשרים אך אין לייחס את הדרך בה מולבש התינוק לעיכוב בהתפתחותו. שכיבה על הבטן בזמן ערות היא אכן חשובה, היא מפתחת את חגורת הכתפיים ושרירי הצוואר ומגדילה את טווח התנועה של התינוק. אך יש תינוקות שממש סובלים מתנוחה זו, ולכן מיותר להעיק עליהם. מספיקות כמה דקות ביום ובהדרגה. כאשר התינוק יתרגל לשכב הבטן מבלי שפיתח התנגדות או זיכרון שלילי מתנוחה זו – הוא ידע לבד ויצליח לבצע זאת בעצמו. "התעמלות" או תרגול של הנעת האיברים והשרירים היא מבורכת אך צריכה להתבצע בהתאם ליכולות התינוק ולתגובותיו. רצוי להתייעץ לפני שאנו מותחים ומקפלים את התינוק שלנו וכמובן להיות זהירים ונעימים, על מנת לייצר חוויה חיובית של תנועה.

עם הזמן לומד התינוק להשתמש בגופו המשתנה ולהשיג שליטה באיבריו. השרירים גדלים כמו גם מימדי הגוף, העצמות הרכות מתקשחות והאיברים המרכזיים המעורבים במוטוריקה מתארכים ומשיגים שליטה בפעולות יומיומיות. כל זה קורה בהתקדמות מסחררת, של חודשים שבועות וימים. אבא לתינוק בגיל חודש עד שנה, שהיה שבוע במילואים יגלה עם חזרתו תינוק שצבר מיומנויות לא מבוטלות. הגיל הרך, מלידה ועד גיל ארבע, הוא הגיל בו אדם צומח אל תוך סביבתו באמצעות מיצוי הפוטנציאל התנועתי הגלום בו, ובעזרת הכלים המוטורים שנבראו עבורנו במלאכת מחשבת.