התפתחות הציור בגילאי הגן

התפתחות הציור בגילאי הגן . אם בעבר היה נהוג לנתח ציורי ילדים רק בעת צרה, לדוגמא כאשר עלה חשד לאלימות במשפחה , אז כיום המגמה התרחבה. נמצא כי ציורי ילדים יכולים לגלות לנו הפתעות נעימות דווקא, ולשקף בתוכם יכולות וכישורים קוגניטיביים, מיומנויות רגשיות ואפילו לנבא יכולות עתידיות. כמו כן, בעבר ציור ילדים היה כלי לאבחון התפתחותי בעיקר בהיבט הטכני. ציור של ילד נבחן בהיבטים של היכולות המוטוריות של הילד ביחס לבני גילו. (האם הוא מצליח למתוח קו ישר? האם הוא יודע לצייר עיגול? האם הוא יודע לצבוע מבלי לצאת מהקווים?) אך כיום, המגמה מתרחבת ומתרחקת מההיבט הטכני – מוטורי, אל היבטים נרחבים. אלו כוללים את עולמו הפנימי של הילד, שפתו הויזואלית, וכיצד הוא משתמש בשפה ובכלים הגרפיים של הציור להבעה אישית. בראש ובראשונה הציור מבטא צד חברתי. היכן ממקם את עצמו הילד ביחס לזולתו, משפחתו והסביבה החברתית בגן. כיצד מגדיר הילד את היחס בינו לבין עולם המבוגרים? בנוסף, הציור הוא שפה המבטאת את עולמו הפנימי של הילד. הרגשות, הפחדים שלו, האתגרים והזיכרונות שהוא בוחר להעלות על הדף. כמו כן, מיומנויות ציור (ואין הכוונה למיומנויות טכניות) הן מקבילות וקשורות בקשר ישיר למיומנויות אחרות כגון ההבעה השפתית, השימוש בדמיון ועוד .התפתחות הציור בגילאי הגן, דומה מעט להתפתחותו המוטורית של התינוק מרגע שיצא לאוויר העולם. בגיל שנה וחצי ועד שנתיים וחצי, הציור הוא אינסטינקטיבי, ספונטאני, אקראי. חווית הציור בשלב זה משרתת יותר את הגילוי המוטורי מאשר את הציפייה לתוצאה. נעיצת העיפרון בדף, משיחת העיפרון או הצבע, בחירת הצבע, כל אלה הם אמצעי ולא מטרה. הציורים בשלב זה נראים מעט כמו ניסיון או חקר, נקודות בדרגות חוזק שונות, קוים באורכים שונים שיוצאים מהמסגרת ללא תכנון או עקביות.

שלב שני

בשלב השני – שקורה סביב גיל שנתיים וחצי עד שלוש וחצי, ניגשים הילדים אל הדף כאשר הם יודעים מה הם רוצים לצייר. אמנם עין חיצונית לא תזהה שהילד צייר בית או אוטו, אבל בעיני הילד, זה מה שהוא צייר. בשלב זה מופיעות צורות גיאומטריות, והילד מצייר אותן תוך מחשבה והתכוונות. כשהוא לא מצליח, לעתים רבות יחזור על הניסיון ויתאמן על הוצאת כוונותיו לפועל. בעקבות הצלחת הצורות הגיאומטריות, במהרה יופיע הפרצוף או הדמות האנושית שתראה בתחילה כמו ראשן ותתפתח עם הזמן.

שלב שלישי

בשלב השלישי, מגיל שלוש וחצי ועד ארבע וחצי, הילד מתכנן את הציור שלו כאשר גם מבוגר יכול לזהות מה הילד צייר. צורות פיגורטיביות כגון בית, אוטו, שמש ועוד מופיעות- אך בתחילה ללא קשר זו לזו. האובייקטים נדמים כאילו הם צפים בחלל הדף, אך לבחירה שלהם בעיני הילד קיימת בהחלט משמעות. אם ילד צייר אוטו ופרח וים, גם אם הם צפים בחלל, בעיניו הוא צייר את הטיול המשפחתי של השבת האחרונה. כאשר אנו מביטים בציורי ילדים, על אחת כמה וכמה מנתחים אותם, אין לעשות זאת בניתוק ומחוץ לקונטקסט של הילד. ניתן להתייחס באופן רציני לציור, רק מתוך הקשר ורצוי על ידי דמות שמכירה את הילד. למידת ציורי ילדים באופן זה, תסייע לנו לגלות תמונה שלמה יותר במקרים בהם אנו מכירים את הרקע של הילד, את יכולותיו ואת הקשים עימם הוא מתמודד. אם גננת המכירה את הילד, יכולותיו, כישוריו והקשיים שלו, תביט בציור של אותו ילד- מובטח כי יפתח לה צוהר להבנת עולמו הפנימי בהקשר בו הוא נמצא. והקשר , זכרו, היא מילת המפתח.