הפרעות קשב וריכוז בילדים

ילדים עשויים לשכוח מידי פעם את שיעורי הבית שלהם, לחלום בהקיץ במהלך השיעור, לפעול מבלי לחשוב או לתכנן , לחוות התקף זעם מידי פעם, ואלו הן תופעות נורמליות. אך חוסר תשומת לב החוזר על עצמו לעיתים קרובות, אימפולסיביות והיפראקטיביות נחשבים לסימני הפרעת קשב וריכוז (ADD / ADHD) אם הם נמשכים יותר משישה חודשים, אם הסימנים גורמים להנמכה תפקודית ביותר מתחום אחד ואם אין סיבה ברורה אחרת (DSM5,2013) . סימנים אלו עלולים להשפיע על יכולתם של ילדים לקלוט מידע חדש, לפעול עפ"י הוראות, ללמוד לאורך זמן ולהסתדר עם אחרים. הצעד הראשון לטיפול בבעיה, הוא זיהוי הסימנים ועריכת אבחון בהתאם לצורך.

מהן הפרעות קשב וריכוז?

קשב הינו התפקוד הקוגנטיבי הרגיש ביותר.

הורים ומורים לילדים עם ADHD מודעים לחוסר היכולת של ילדים אלו  לשבת בשקט לאורך זמן, או לפעול  בהתאם להוראות לא משנה כמה ברור הן מוצגות בפניהם, או שהם פולטים הערות בלתי מתאימות לסיטואציה. לעיתים ילדים אלו מתויגים כעושי צרות או שהסביבה מבקרת אותם על כך שהם עצלנים וחסרי גבולות ומשמעת.

הפרעות אלו מופיעות בילדות המוקדמת, והן מקשות על ילדים לעכב תגובות ספונטניות, שיכולות להתבטא בכל דבר החל מתנועה ועד לדיבור והקשבה. הסימנים והתסמינים של הפרעות אלו מופיעים בדרך כלל לפני גיל שבע, אך לעיתים קשה להבדיל בין הפרעות קשב וריכוז להתנהגות נורמלית של ילד בגיל צעיר היות שבאופן טבעי, ילדים צעירים תנועתיים ואקטיביים.

במידה וחלק מהסימנים מופיעים, או שהסימנים מתבטאים במצבים מסוימים בלבד, כנראה שאין מדובר בהפרעות קשב וריכוז. מאידך, אם הילד מפגין מספר סימנים הקשורים להפרעות והם מופיעים בכל המצבים-  בבית, בבית הספר ובזמני משחק אחרים, במשך יותר משישה חודשים , מומלץ להעמיק את ההתבוננות.

 ברגע שהורים מבינים את הבעיות עימן מתמודד הילד, כגון שכחה או קשיים בתשומת לב בלימודים, ניתן לטפל במצב ולמצוא פתרונות יצירתיים תוך ניצול נקודות החוזק.

המאפיינים העיקריים של הפרעות קשב וריכוז

כשאנשים חושבים על הפרעות אלו, הם בדרך כלל מדמיינים ילד המתנהג ללא שליטה, פועל בתנועה מתמדת, מקפץ ומשבש את התנהלות הסביבה. אך זוהי אינה התמונה היחידה האפשרית. חלק מהילדים עם הפרעות קשב וריכוז הם היפראקטיביים, בעוד שאחרים יושבים בשקט ואינם "מפריעים" לסביבה אך,  תשומת הלב שלהם נודדת. הם מתקשים בביצוע משימות ודעתם מוסחת מגירויים פנימיים או חיצוניים. ילדים אחרים קשובים יותר, אך מפגינים יתר אימפולסיביות.

סוגים אלו מוגדרים כ:

  • TYPE I- בעיקר חסרי קשב (inattentive)

  • TYPE II- בעיקר היפראקטיביים (hyperactive)

  • TYPE III-  סוג משולב (Combined )

המאפיינים העיקריים של הפרעות קשב וריכוז הם : חוסר היכולת לשמור על טווח קשב מספק (בהתאם לסיטואציה), חוסר יכולת לווסת פעילות , לשלוט על אימפולסיביות. כתוצאה מכך, נגרמת התנהגות שאינה תואמת את הגיל ואת רמת ההתפתחות.

ילדים עם הפרעות קשב וריכוז ללא היפראקטיביות לעיתים, אינם מאובחנים בדרך כלל שכן, הם אינם מפריעים. יחד עם זאת, לתסמיני חוסר תשומת לב יש השלכות. הילדים חווים ביקורת על כך שאינם פועלים לפי ההוראות, ביצועיהם בלימודים נמוכים או שהם מתעמתים עם ילדים אחרים ואינם משחקים לפי הכללים.

איתור הפרעות קשב וריכוז בגילאים שונים. היות ומצופה מילדים צעירים מאוד להיות מוסחי דעת בקלות ולהתנהג בהיפראקטיביות, ההתנהגויות האימפולסיביות הטיפוסיות הן המסוכנות, ופליטות הפה שלהם בולטות בקרב ילדים בגיל הרך עם הפרעות אלו. בגיל ארבע או חמש, רוב הילדים לומדים איך להפגין תשומת לב לסביבה, לשבת בשקט כאשר מורים להם לעשות זאת, ולא לומר את כל העולה בראשם. עם הזמן, הילדים מגיעים לגילאי בית הספר היסודי, ואלו הסובלים מהפרעות קשב וריכוז מתבלטים בכל שלושת ההתנהגויות: חוסר תשומת לב, היפראקטיביות ואימפולסיביות.

האם באמת מדובר בהפרעות קשב וריכוז?

רק בגלל שילד מגלה סימנים של חוסר תשומת לב, אימפולסיביות או היפראקטיביות, אין זה אומר שהוא סובל מהפרעות אלו. תנאים רפואיים מסוימים, כגון הפרעות פסיכולוגיות ואירועי חיים מלחיצים וליקויים בויסות ועיבוד חושי, עלולים לגרום לתסמינים שנראים כמו הפרעות קשב וריכוז.

לפני שאבחון מדויק של הפרעות אלו יכול להתבצע, חשוב להתייעץ עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש (פסיכותרפיסט), כדי להעמיק ולשלול את האפשרויות הכוללות:  לקויות למידה או קשיי קריאה, כתיבה, כישורים מוטוריים או קשיי שפה; אירועים חשובים בחיים או חוויות טראומטיות, כמו למשל מוות של אדם קרוב, בריונות בבית הספר, או גירושין; הפרעות פסיכולוגיות הכוללות חרדה, דיכאון והפרעה דו-קוטבית; הפרעות התנהגותיות, מצבים רפואיים, כולל בעיות בבלוטת התריס, בעיות נוירולוגיות, אפילפסיה והפרעות שינה.

במידה ונשללו אפשרויות אחרות, חשוב לערוך אבחון קשב וריכוז ע"י נוירולוג מומחה לכך או פסיכיאטר ילדים שיציע גם טיפול.