הפרעת קואורדינציה התפתחותית

הפרעת קואורדינציה התפתחותית (DCD), הידועה גם כדיספרקסיה, היא מצב בו התיאום הפיסי שמאפשר לילד לבצע פעולות , נפגע והפעולות מתבצעות פחות טוב מהצפוי לגילו של הילד. ניתן לראות כי בפעולות יומיומיות ,תנועתו מבוצעת באופן מגושם. אבני הדרך ההתפתחויות המוקדמות של זחילה, הליכה, האכלה עצמית והלבשה, עשויים להתעכב אצל ילדים צעירים עם ליקוי זה וציור, כתיבה וביצועים בספורט מתעכבים בדרך כלל ואינם מושגים בגיל הצפוי.

הבעיה אינה נעוצה בעיכובים כלליים בהתפתחות או לקות למידה, ואינה נגרמת כתוצאה משיתוק מוחין או הפרעות נוירולוגיות אחרות המשפיעות על מערכת העצבים. למרות שסימנים על המצב נוכחים כבר מגיל צעיר, ילדים משתנים במידה רבה והפרעת קואורדינציה התפתחותית בדרך כלל אינה מאובחנת עד שילד מגיע לגיל חמש או יותר.

יש להתייעץ עם הרופא, כאשר קיים חשש לגבי יכולת ההתפתחות התקינה של הילד. הרופא יזהה בעיות התפתחותיות ויקבע הערכת תנועה של הילד וכישורי מיומנויות מתאימים לגילו.

הגורם להפרעת קואורדינציה התפתחותית. ביצוע תנועות מתואמות הוא תהליך מורכב הכרוך בהפעלת עצבים רבים ושונים וחלקים במוח. קיימים מספר גורמי סיכון אשר עלולים להגביר את סיכוי הילד לפתח DCD, כולל לידה בטרם עת, לפני השבוע ה-37 להריון, וילד שנולד עם משקל נמוך. לעיתים קיימת היסטוריה של DCD במשפחה, אם כי לא ברור בדיוק אלו גנים עשויים להיות מעורבים בכך. שתיית אלכוהול או נטילת סמים שאינם חוקיים במהלך ההריון עלולים אף הם לגרום למצב זה.

הטיפול בהפרעה

לא קיימת תרופה ל-DCD, אך מספר טיפולים מקלים על הקשיים הנלווים וכוללים:

תרגול פעילויות ספציפיות. הילד לומד שיטות לביצוע פעילויות בהן הוא מתקשה, כגון פירוק תנועות קשות לחלקים קטנים בהדרגה, ותרגולם באופן קבוע.

התאמת משימות. טיפול זה מקל את ביצוע המשימות ומבוצע ,למשל, על ידי שימוש בנקודת אחיזה מיוחדת בעטים ועפרונות, המקלים על האחיזה.

למרות שהפרעת קואורדינציה התפתחותית אינה משפיעה על אינטליגנציית הילד, היא מקשה עליהם ללמוד והם עשויים להזדקק לסיוע נוסף כדי להצליח בלימודים. הטיפול מותאם לילד, ובדרך כלל כרוך בטיפול של מספר דיסציפלינות הפועלים יחד. רוב הילדים עם הפרעה זו ימשיכו לחוות קשיים האופייניים לגילם, אך הבעיות עשויות להשתפר ככל שהם מתמידים בטיפול ומשפרים את יכולותיהם.

ריפוי בעיסוק. הילד עשוי להזדקק לטיפול של מרפא בעיסוק לילדים, שיכול להעריך את יכולותיו בפעילויות יומיומיות, כגון שימוש בסכו"ם, הלבשה, שימוש בשירותים, משחק ומיומנויות בבית הספר הקשורות לפעילויות תנועה עדינות, כגון כתיבה, כמו גם בהיבטים אחרים של מספר פונקציות בהם הילד משתמש בבית הספר ובבית.

פיזיותרפיה. לעיתים נדרש טיפול פיזיותרפיה לילדים, המלמד מיומנויות תנועה. פיזיתרפיסט יכול לסייע בהערכת יכולות הילד לפני שהוא מרכיב תכנית טיפול אישית אשר עשויה לכלול, בין היתר, פעילויות שנועדו לשפר הליכה, ריצה, תיאום טווח תנועה ואיזון גופני.

פסיכולוג חינוכי. זהו איש מקצוע המסייע לילדים שמתקשי להתקדם בלימודים בשל גורמים רגשיים, פסיכולוגיים או התנהגותיים.